עבודת שורשים-משפחת רכס!
להיות רכס זה כמו נכס!
סטאנדאפיסטים בישראל:
בוא נתחיל, אבי, דני רכס, מחלוצי הסטאנדאפיסטים בארצנו. הוא מהראשונים שבהם.
התחיל את דרכו יחד עם השחקן "שמואל וילוג'ני" בתיאטרון "בית לסין" בסוף שנות השמונים.
"מה אתה חושב על הקומיקאים בארצנו היום?"
-"הרבה מוכשרים. יחד עם זאת, הייתי מעדיף שבחומרים יהיו פחות גסויות, ויותר הומור שנון".
"איך בעצם התחלת את כל זה?"
-"עוד בהיותי נער, גיליתי שאני אוהב להצחיק. בגיל 16 לראשונה, הבנתי שאני יודע להצחיק. גיליתי
לשמחתי, שחוש הומור משלב אותי במקום מכובד בחברה, אני מצליך לפתור בעיות בזכות ההומור.
ובכלל להיות אדם שמח יותר. הייתי פעיל בחוג הדרמה בתיכון. ובהמשך טבעי הייתי בלהקה צבאית
כמנחה בדרן. לאחר שסיימתי בית ספר למשחק הכרתי את השחקן שמואל וילוג'ני, והוא הציע לי
לבוא להתנסות בסוג הומור חדש בארץ. שנקרא 'סטאנדאפ קומדי'. אכן הגעתי, ניסיתי, והתאהבתי
במקצוע של להיות קומיקאי."
"אמרת שאתה מחלוצי אמני הסטאנדאפ בארץ. מי היו שאר החלוצים?"
-"יעקב כהן, נאור ציון, אבי קושניר, חלק שלא מכירים."
"איזה אמנים זכורים לך בהיותך ילד, האלה שאהבת ביותר?"
-"אין ספק, שכמו רוב עם ישראל הקומיקאים שהיו האוהבים עליי ביותר
הם שלישיית הגשש החיוור. כמו כן, מאוד אהבתי את השחקן/קומיקאי
יוסי בנאי. אין ספק, לטעמי, שבתחום הקומדיה וקומיקאי מחונן, היה
שלקי אופיר, זכרונו לברכה. בתחום הסאטירה מאוד השפיע עליי
עד עצם היום הזה, האומן יהונתן גפן. ברחבי העולם הקומיקאי האהוב
עליי ביותר, היה הקומיקאי הצרפתי לואי דה פינס. ולפניו צ'פלין.
והאחים מארקס"
"כיום, איזה קהל הוא המועדף עליך, ובאיזה מקומות אתה אוהב להופיע?"
-"כאומן, אני מכבד כל קהל באשר הוא, ללא הבדל דת, גזע וכמובן לאום.
כל קהל שיסכים לקבל אותי וליהנות מה- הופעה שלי, כאשר אני תמיד מקפיד
לצחוק עם הקהל ולא על הקהל, אשמח להופיע ולקבל קהל כזה.
אני אוהב ושמח להופיע בכל מקום שהקהל ישמח לקבל אותי כקומיקאי."
"לסיום, מהן השאיפות שלך כקומיקאי לעתיד?"
-"שאלוהים והחיים ימשיכו לתת לי את הקישורים לכתוב, להיות פורה
ביצירה, להמשיך להצחיק קהלים. ולעשות טוב לאנשים, ולגרום להם
אושר, שהרי הצחוק יפה לבריאות."
